חמש שנים עברו מאז שנפרדנו ממך, וכמעט 7 שנים עברו מאז שהכרתי אותך לראשונה.
אני זוכר שהגעתי לשבטה, זה היה בתחילת אוגוסט (חום איימים!!), הייתי ילד תמים מהבועה הבורגנית של קרית טבעון- "מה אני קשור לכל המדבר הזה!" חשבתי לעצמי, ועכשיו: מסדרים, שפצו"רים, גילוח, צחצוח, "רגע איפה הנשק שלי??", שבתות, שמירות … ובאמצע כל הבלאגן הזה עמד לו איזה בחור קצת שמנמן עם חזות רצינית ועיניים טובות- אני הכרתי אותו כ " מפל"ג 1 ", אחרים הכירו אותו כ"פארן" או פשוט – עדי.
שלחת אותי למפי"ק, לא יודע למה ואיך ידעת שזה מה שרציתי- הרי לא אמרתי את זה לאף אחד.
לימים,כשהייתי בעצמי מפקד צוות, הבנתי למה ואיך ידעת.
יש משהו מיוחד בתפקיד "המפקד", משהו שיודע לקלוט את סוג האנשים ואת סוג חיילים הוא רוצה שיהיו תחתיו. המפקד עושה בחירות שמשפיעות על חיים של אנשים אחרים, ואני יכול להעיד על עצמי ועל ההחלטה שקיבלו עדחוהצוות הפיקודי לגבי – להיות חלק מצוות המפי"קוהעשייה בו,היה המסלול הטוב ביותר שיכולתי לבקש לעצמי במסגרת השירות בחיל.
עדי כמפקד הצליח לכוון אותי בדרך הטובה ביותר בעבורי, את השאר הוא השאיר לי לעשות.
כמובן, שהוא היה שם לעזור, להמשיך לכוון, ולתרום מהידע והתבונה שהייתה לו.
עדי הייתה לי לדמות להערצה בתוך מפקד, ודמות להערכה בתור אדם – תודה.
דורון לוי
חייל של עדי, מחזור גיוס אוגוסט 2008 – גדוד 411 "קרן".
