עדי שלי אהובי בן יקר שלי
שלוש שנים של געגוע פוצע, גאווה ענקית וכאב שאינו מרפה.
אדם בוחר יום יום את חייו, הוא אינו בוחר את מותו.
אתה בחרת תמיד לקבל את היום בחיוך אהבה ואופטימיות בסקרנות בערכים.
בחרת לאתגר עצמך ולא לוותר בחרת להביט לכל הכיוונים והיכן שאפשר לסייע. בחרת בחברים נפלאים, ועכשיו עדילי נשארה לנו הדרך שלך הזיכרונות והחברים הנפלאים שלך .
עכשיו כשהם מבקרים ומתקשרים דרך עיניהם אני רואה אותך, שומעת אותך בקולם מדמיינת את האושר שלך ומחבקת אותם כאילו שזה אתה…
כל יום מחדש אוספת כוחות כמו שלימדת אותנו ,כל יום מחדש אני לוקחת משהו מהאופטימיות מחייך מחוכמתך, כל יום אני מתגאה במה שהיית!
ובלילה בלילה בוכה על כל מה שכבר לעולם לא תהיה …הכול דוהר כאן מסביב. נווה סטודנט מאושר, לי התחתנה, אורי מתחתן, יהלי כבר בן שלוש , קים בת שנתיים וחצי ,חיילים וחברים שלך מסיימים תואר ראשון, מובילים קרירה , מתחתנים…הטכנולוגיה לא עוצרת לרגע, כל רגע נפתחים תהליכים ורק החיים שלך נעצרו כך ברגע..
אני מביטה לך עמוק בעיניים בתמונות שנשארו ומנסה לצרוב את המבט שלך, את הקול שלך כדי שלעולם יהיה איתי, מנסה לחשוב מה היית אומר ומה היית עושה, היית אמור לסיים השנה תואר ראשון, היית בוודאי מבלה ובונה זוגיות אני יודעת שהיית שומר על האושר והיית רוצה לשתות מהחיים כל רגע..
אדם בוחר את חייו…הגעגועים חונקים אתה חסר לנו כל יום יותר ויותר…אני רואה אותך מחבקת אותך ומביטה קדימה דרך כל מה שהשארת .. . דרך כל מה שהיית דרך המשפחה המדהימה שלנו וחבריך הנפלאים.. ובלילה בלילה בשעות הקטנות התפילות הפשוטות מבקשות לחכות לתשובות, כדי למצוא עוד סיבה לקוות…
עדילי אהוב שלי תודה על 23 השנים הנפלאות שהיית ..
,אדם בוחר את חייו… כל כך רצית לחיות! אוהבת אותך!
אמא
