אחר הצהריים, יום קיץ בבאר שבע, שדרות ירושלים 80. ערימת חול גדולה וגבוהה מפוזרת על רחבת החניה כששני ילדים חייכנים, צחקנים ומשוחררים קופצים ומשתוללים על ערימת החול ואמא ורד עומדת, מתבוננת ומתפעלת.

ילדי הבניין האחרים מביטים, שואלים האם גם לנו מותר, אסור, נתלכלך? כעבור מספר דקות כבר לא רק שניי ילדים אלא קבוצת ילדים קופצת ומשתוללת על ערימת החול כשעדי ונווה נותנים את הטון. שם, לפני 17 שנה הכרנו את משפחת פארן, אותה משפחה קיבוצניקית מיוחדת מקיבוץ דליה.

ורד הכניסה משב רוח מרענן לבניין 80: משב של עשייה, חברות, פתיחות והרבה ערכים, כן ערכים של נתינה והרבה נתינה של אהבה וסובלנות.

אפשר לקרוא לזה בנייה של קיבוץ קטן בבניין עירוני, כולם מכירים את כולם, עוזרים, תומכים ונהנים. איפה הילדים משתלבים בסיפור? הילדים הקטנים יוצרים קבוצות חברות הנפגשות אחר הצהריים: עדי , נווה, רועי, צבי, עומר הקטנה ומשחקים במשחקים המאפיינים את בני גילם.

דרך אותם משחקים ניתן היה לראות כבר מגיל צעיר את אותם מאפיינים בולטים של עדי: עדי ילד סקרן, שואל שאלות, מבקש לקבל תשובות הגיוניות ולא סתמיות, דעתן, יודע מה הוא רוצה, לא קל לשכנוע, אחראי, שקול, כבר אז ניתן להבחין בערכי הצדק המניעים אותו תוך מנהיגות שקטה, מובילה ולא כופת.

החברים רוצים לשמוע מה עדי חושב, אומר ובעיקר להיות בקרבתו. לאורך השנים גדלים האחד לצד השני מקרוב ומרחוק: בית ספר יסודי, תיכון, צבא, הטיול הגדול ואנחנו ההורים הגאים – מאושרים…

לאורך כל התקופה מוטמעים ערכים, ערכים והרבה ערכים. כל מי שמכיר את הפארנים יודע ואני בטוחה שמהנהן כרגע, כשאומרים את המילה ערכים: ערכים של נתינה, של אחריות אישית וחברתית, של למידה, של שוויון ערכים, של מעורבות חברתית, של אהבת הארץ, אהבת המולדת, ערכים של להיות טוב, לעשות טוב, לחשוב טוב ותמיד לראות את נקודות האור.

עדי, שספג ערכים אלה בבית, הביא אותם לידי ביטוי בכל אחד מהשלבים שעבר: בבית ספר, בצבא בטיול לדרום אמריקה, ואז הכול נקטע ! הכול נקטע בדיוק לפני השלב הבא בחיים שהוא שלב הלימודים האקדמיים ובניית הקריירה.

כאשת אקדמיה, אני כבר רואה את ההחמצה הגדולה, אני שואלת את השאלה איזה סטודנט יכול היה להיות עדי? מה מאפיין אותו? האם הערכים של האקדמיה היו מתאימים לערכים שלו? אני מהנהנת בחיוב ואומרת כן ! אני רואה את עדי הסטודנט המביא לידי ביטוי את ערכי הסקרנות, שואל את השאלות, חוקר, מחדש, והכול במצוינות. אני רואה את עדי הסטודנט מעורב בפרויקטים של מעורבות חברתית בבאר שבע ואחריות חברתית בחברה הישראלית, סטודנט שכל מוסד אקדמאי היה גאה בו, בדיוק על פי מה שספג בבית ומאוד עצוב לי.

אני חושבת שהחברה הישראלית הפסידה, באר שבע הפסידה, החברים וכמובן המשפחה.

הפסדנו בחור צעיר שיכולת התרומה האישית שלו לחברה, לקהילה ולכל אחד מאיתנו באופן ישיר או עקיף הייתה גדולה ויכולה הייתה להיות גדולה אף יותר. עדי נגע והטביע חותם, הטבעת החותם קיימת ונשארת גם כשעדי כבר לא נמצא איתנו.

ורד, איתי ונווה, אנחנו מחבקים אתכם, גם עכשיו בזמנים הקשים אנחנו ממשיכים ללמוד מכם איך לאהוב, לכבד ולזכור. 

  אוהבים, מכולנו – החברים