אני רוצה לספר לך מספר דברים שאני חייב, ומאוד רוצה שתשמע אותם ממני:

אתה תמיד דאגת מכל הלב הרחב שלך לסובבים אותך, ואני ידעתי זאת כי גם שיתפת אותי במעשייך הרבים והטובים מדי פעם ופעם: סיפרת לי על ההדרכה של חיילי בני הישיבות, שנהנית ואהבת להיות בקרבתם ואיתם. ובכן עדי, אמך דאגה לשמור איתם על הקשר ובהצלחה רבה, והם ממשיכים לספר עלייך, נכדי היקר, שבכל ההזדמנויות שהיו לך, עשית אך ורק דברים טובים ובאהבה רבה מכל הלב הרחב שלך. עשית זאת רק על מנת להפכם מאזרחים טובים לחיילים מעולים וטובים המשרתים ברצון בצה"ל, למען חיזוק מדינת ישראל. אכן עדי שלי, הצלחת! זה מה שרציתי לספר לך.

עכשיו יקר שלי, שלנו עדי, – בטיולך האחרון, שלא זכית לסיימו לצערנו הרב לפי התכנית שלך, אבל כבר מההתחלה שיתפת את כולנו בהנאתך הרבה מהטיול וגם ששלחת לנו תשומת לב קטנה עם מתנה לכולם: מהצעיר ביותר, יהלי, שיגדל בבריאות טובה עד 120, ועד לאוסף של הצלחות של סבתא לאה ז"ל. מאוד מאוד ריגשת אותי ואת כולם שחשבת על סבא שלך, לי, להביא מעיל שלא יהיה לי קר בחורף. עם כתובת גדולה על המעיל "סבא מספר 1", באותיות עבריות.

נכדי היקר והאהוב, בחורף לבשתי את המעיל בגאווה ובשמחה רבה והיה לי חם מאוד איתו כפי שרצית שיהיה לי. רק צר לי מאוד וכן לכולנו, שנבצר ממך לדאבוננו לזכות ולראות בעודך איתנו, את המעיל שלך על סבא.

לך תודה גדולה ורבה מסבא.

לפני חודש היה חג הפסח, את ליל הסדר ערכנו הפעם בבית של חנה ואבי. מאוד מאוד חסרת לנו כתמיד עם החיוך הרחב והטוב וגם בקריאות פרקי ההגדה שתמיד קראת איתנו מאז ילדותך הצעירה שידעת כבר לקרוא ולשמח אותנו בקריאתך בהגדה. אחיך החמוד נווה, שיהיה בריא עד 120 שנה, חיפש ומצא את האפיקומן ובזכותו יכולנו להמשיך ולקרוא ולגמור את קריאת ההגדה בשיר היפה "חסל,חסל,חסל סידור פסח כהלכתו".

רציתי רק ליידע אותך על הנעשה אצלנו, כי אצלי אתה בראשי כל הזמן. בתקווה שלא הפרעתי את מנוחתך מחל לי על ההטרדה, כי רק טוב רציתי.

מנוחה נכונה וטובה, שלך סבא.

הוקרא באזכרה לשנה ליד בקבר. כתב יצחק מרמלשטיין הסבא.