על הטיול לדרום אמריקה חלם עדי כבר בחודשים האחרונים לשרותו הצבאי. מיד עם שחרורו החל עדי לרקום תוכניות למסע יחד עם חבריו הטובים, נועם וניר.
עדי התעניין, קרא, חקר ולמד את ועל מכמני וסודות היבשת, תחושת החופש שאפפה אותו לא פגעה במידת התכנון וההכנות המדוקדקות.
עדי היה המאושר באדם, מרגע שנחת בצ'ילה, דרך טיוליו בארגנטינה, ברזיל ובוליביה. עדי לא הפסיק להתלהב, החופש, המרחבים והנוף הקסום לא גרמו לו לשיכרון חושים, עדי שלט, ניווט בתוכניות , הפעיל את מידת הבקרה והבטיחות בכל מקום אליו הגיע …כולם סמכו על עדי, הוא סייע להם בכל מקום: ידע להעמיד את הגבולות, עזר, ניווט, הוביל, הרגיע, בישל ותרם רבות לאווירה הטובה.
ב9.6.10 יום רביעי, הזמנו לביתנו כ15 חברה, חבריו הטובים ביותר וקבוצת החברים שטיילו עם עדי עד רגע מותו.
המפגש התקיים יום למחרת שובן של קבוצת הבנות האחרונה שחזרה מן הטיול, מוקדם מהמתוכנן, בעקבות מותו של עדי.
למעשה כל עשרת החבר'ה שטיילו עם עדי וכן שני חבריו הטובים סיימו את הטיול בעקבות המקרה.
המפגש נועד קודם כל עבור משפחתנו, כדי שנוכל לחבק ולהכיר את עשרת חבריו של עדי שהיו שותפים לטיול חייו.
כמו כן, כדי לחבר את כל השותפים לטיול, לחזק את רוחם, לשמוע סיפוריהם ולהודות להם על הליווי לאחר האסון.
היה לנו חשוב לשמוע מהחברה על כל מסלול הטיול, החוויות שחוו, ובעיקר רצינו לשמוע על חוויותיו חלומותיו וסיפוריו של עדי מנקודת מבטם .
הבהרנו לחברה כי לנו ברור שגם בהמשך יעלו סיפורים וזיכרונות, אך הזמן והשנים יכהו את ההתרגשות ואת האוטנטיות שלוותה את הסיפורים והחוויות שסופרו מיד עם חזרתם ארצה.
המפגש היה מרגש מאד לווה בשפע של הומור ושמחת נעורים, על פי דרכו של עדי, במפגש עלו שאלות רבות וגם רצון חזק לשמור על הקשר.
מפגש זה צולם ונערך ע"י איגור רומן ויעל (צוות תקשורת של מקיף רגר, באר שבע) והוכן כמצגת ביום ה30 לעדי אהובנו
